"בלתי מספיק" - מה עם קצת אתגר אינטלקטואלי?

התחילה שנה חדשה,
הגדולה מתחילה כיתה ג',
היא מתרגשת מאוד מהחזרה לבית הספר. התיק מוכן כבר לפני שבוע.
ובכל זאת לילה לפני היא מחליטה שאין מספיק דברים בתיק ואולי היינו צריכים להכניס את המחברת הזו ולא את זו? ואולי הספר הזה הוא בכל זאת חשוב?
ואני מהצד, לא רוצה לעצור את ההתרגשות הזו ורק מתפללת בליבי שהיא תמשיך לאורך השנה ולמשך כל שנות לימודיה.
יום למחרת, אני נתקלת בכתבה שפורסמה ב"מדור דעות" ב"ידיעות אחרונות" ותקוותיי ותפילותיי מהימים לפני כן, רק מתעצמות.
בכתבה מתארת ענת שינקמן את חוסר ההנאה של התלמידים בלימודים בבית הספר ובמשפט אחד מסכמת:

 "התרגלנו לכך שילדים לא אמורים לאהוב את בית הספר שלהם ולא אמורים ליהנות מלמידה. כאילו זה טבעי שאנחנו שולחים אותם 12 שנה למקום שלא מסב להם שום אתגר אינטלקטואלי"

 כל כך נכון וזה ממש עצוב. אם אני מוצאת את עצמי מתפללת ומקווה שרמת ההתרגשות וההתלהבות אצל ביתי תמשיך, אז משהו כאן לא בסדר. מכיוון שבתוך תוכי אני יודעת שהאמרה של ענת שינקמן היא נכונה וזה לא צריך להיות כך. והשאלה היא, האם אנחנו הרגשנו כך בתור ילדים? בוודאי, כל אחד ואחד מאיתנו! 
אבל למה? למה בית הספר צריך "להרגיש" כך? למה הוא צריך להיות רק מקור ידע ולא מעבר? ומה בכלל תפקידו של המורה במשוואה הזו?
חלקנו מסכימים כי תפקיד המורה כבר מזמן אינו מקור הידע וכחלק מ"משרתו החדשה" עליו להפגין כישורי משחק יוצאים מן הכלל. ואני בהחלט חושבת שהברגים הקטנים האלה במערכת (קרי: אנחנו המורים), הם אלה שצריכים לעשות את השינוי המחשבתי בעולמו של הילד (ומסתבר שגם אצל משפחתו), אך קודם לכן, לשנות את תפיסתנו שלנו ולהתחיל לסמוך קצת יותר על התלמידים שלנו, לאתגר אותם, למשוך אותם, לפתח אצלם את היצירתיות.

ניגשתי לביתי ושאלתי אותה מה היא אוהבת בבית הספר ומה לא. וכאילו קראה את את הכתבה ענתה: "אני אוהבת שיעורים מעניינים, שלומדים דברים חדשים כמו למשל שעשינו שחזור טקסטים (נותנים לנו כותרת של סיפור ואנחנו צריכים לספר את הסיפור בלי לקרוא). או בשנה שעברה ששלחו אותנו לחפש מידע על דברים שלמדנו בשיעורי שפה ולא היו קשורים לשיעור עצמו. ככה הבנתי יותר על מה מדובר"

ובמילים אחרות, היה איזשהו גירוי, עבודת חקר כלשהי, משהו שמצריך חשיבה מעבר להקניית הידע. בעצם התלמיד הפך לאקטיבי... זהו הניצוץ שענת שינקמן דיברה עליו. 

את התגובות לכתבה פחות אהבתי:
1. "בית הספר אמור להקנות ידע, ולא לרגש, בכל זאת זה לא קרקס".

2. "אם היא תבחר להנות מהלמידה ולקחת את זה כחוויה מעשירה ותקשיב בשיעורים במקום לחשוב על המבחן שבפתח או על הבגרות שיש לעשות או להיות בלחץ להספיק ולא לפספס- היא תהנה מהלמידה ולא משנה באיזה מקצוע. זה תלוי רק בה".

3. ועוד תגובות שמפנות אצבע מאשימה לבני הנוער.

אין להפנות אצבע מאשימה לא למערכת, לא למורות והמורים ולא לתלמידים. זהו בהחלט התפקיד של המורה ליצור עיניין אצל התלמידים (עם טכנולוגיה או בלעדיה), אך בראש ובראשונה יש לשנות תפיסה! יש להבין לעומק את תפקידו האמיתי של בית הספר ולהתאים את דרכי השגת המטרה לכל בית ספר.

בהצלחה בשנת הלימודים החדשה לכל תלמידי בתי הספר והגנים ולכל אנשי ההוראה באשר הם.

סרט: "כוכבים על פני האדמה" - מומלץ לכל מורה באשר הוא