תתארו לכם...
עולם בו אתם נפגשים בחדר אחד עם כמה אנשים שכל אחד נמצא בארץ אחרת.
עולם בו אתם קובעים שעה ונכנסים כולכם לאותו החדר מדברים על כל מה שאתם רוצים.
עולם בו אתם אפילו יכולים לראות אחד את השני וכל אחד מכם נמצא בבית שלו, בארץ אחרת...
העולם הזה הוא לא דמיוני, קוראים לו עולם וירטואלי ויש לו כמה וכמה גרסאות: צ׳אט, הנגאוט, סקייפ, וואטסאפ ועוד.. לכל אלו יש שימושים רבים ואפילו נכנסו לשימוש בתחום ההוראה בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
אין ספק שכניסתו של ה- web 2.0 לחיינו הפך אותם למאתגרים יותר, למעניינים יותר. הקלות והפשטות בה ניתן להגיע לכל דבר (כמעט), לשוחח עם אנשים בצ'אט קולי כאילו הם כאן לידך.
אין ספק שכניסתו של ה- web 2.0 לחיינו הפך אותם למאתגרים יותר, למעניינים יותר. הקלות והפשטות בה ניתן להגיע לכל דבר (כמעט), לשוחח עם אנשים בצ'אט קולי כאילו הם כאן לידך.
אבל..
תתארו לכם..
עולם בו אתם נפגשים עם כמה אנשים שכל אחד נמצא בארץ אחרת,
קובעים שעה, מתחברים למחשב, מקישים קוד בטלפון
והעולם הווירטואלי הופך לעולם פיזי. ובמילים אחרות: cyber space.
נפגשים פיזית בתוך הרשת!?!?
טוב.. נו.. דברים כאלה קורים (כרגע) רק באגדות/בסרטים/בטלוויזיה.
יש סדרה לילדים (וגם לי) שנקראת ״בנות ברשת״.
בסדרה מסופר על שלוש בנות שלמדו יחד שנה בסינגפור. בתום השנה, הבנות נאלצות לחזור כל אחת אל מולדתה (סינגפור, גרמניה ואוסטרליה). הן מקימות חדר צ'אט רק שלהן וקובעות להפגש בתאריך מסוים ושעה מסוימת. לאחר שמקישות קוד בטלפון, בעזרת מתח חשמל הן מועברות לחדר הנמצא ברשת ומשם הן מטיילות בעולם.
אז נכון שמעשית הדברים האלה לא יכולים להתרחש, אבל למה לא לקחת את זה ולהשתמש בזה עם התלמידים שלנו? בואו נפתח את הדימיון שלהם. יש לנו כלים נהדרים ברשת וצריך רק להשתמש בהם. לנסות לפתוח את הראש ולהפליג עם התלמידים לארץ הדימיון. אני מאמינה כי הלמידה שלהם תהיה משמעותית יותר.
תקחו לדוגמא נושא מסוים אותו אתם רוצים ללמד, תנו להם משימת חקר על הנושא, בעזרת המידע שיביאו, תבנו עולם וירטואלי בהקשר לנושא ועם הדימיון המפותח של התלמידים (שאצלנו הוא די כבה) הם בהחלט ירגישו שהם נמצאים בעולם האמיתי.
תמיד אומרים שעלינו המורים לפתח את המוטיבציה ללמידה אצל התלמיד, אך אם לא נצליח לפתח לומד יצירתי, לומד שחושב, לומד שמשתמש בדימיון, לא נוכל לפתח אצלו מוטיבציה.
ועולם ה- web 2.0 יכול להקל עלינו ולגעת בתלמידים.
בסדרה מסופר על שלוש בנות שלמדו יחד שנה בסינגפור. בתום השנה, הבנות נאלצות לחזור כל אחת אל מולדתה (סינגפור, גרמניה ואוסטרליה). הן מקימות חדר צ'אט רק שלהן וקובעות להפגש בתאריך מסוים ושעה מסוימת. לאחר שמקישות קוד בטלפון, בעזרת מתח חשמל הן מועברות לחדר הנמצא ברשת ומשם הן מטיילות בעולם.
אז נכון שמעשית הדברים האלה לא יכולים להתרחש, אבל למה לא לקחת את זה ולהשתמש בזה עם התלמידים שלנו? בואו נפתח את הדימיון שלהם. יש לנו כלים נהדרים ברשת וצריך רק להשתמש בהם. לנסות לפתוח את הראש ולהפליג עם התלמידים לארץ הדימיון. אני מאמינה כי הלמידה שלהם תהיה משמעותית יותר.
תקחו לדוגמא נושא מסוים אותו אתם רוצים ללמד, תנו להם משימת חקר על הנושא, בעזרת המידע שיביאו, תבנו עולם וירטואלי בהקשר לנושא ועם הדימיון המפותח של התלמידים (שאצלנו הוא די כבה) הם בהחלט ירגישו שהם נמצאים בעולם האמיתי.
תמיד אומרים שעלינו המורים לפתח את המוטיבציה ללמידה אצל התלמיד, אך אם לא נצליח לפתח לומד יצירתי, לומד שחושב, לומד שמשתמש בדימיון, לא נוכל לפתח אצלו מוטיבציה.
ועולם ה- web 2.0 יכול להקל עלינו ולגעת בתלמידים.
ניסיתי למצוא סרטון מהסדרה ומצאתי רק בשפה האיטלקית.
ואגב, תשתדלו לא לחפש את שם הסדרה בבית על כל צירופיה השונים (מגיעים למקומות... - אבל זה לפוסט אחר :) ).
ואגב, תשתדלו לא לחפש את שם הסדרה בבית על כל צירופיה השונים (מגיעים למקומות... - אבל זה לפוסט אחר :) ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה