קשה לחשוב לאחרונה, בטח ובטח קשה לכתוב. הניסיון בכל זאת להתעסק בשגרה, לא תמיד צלח.
בתפילה לשלום...
להתעורר בבוקר לפני כולם, לשבת מול המחשב עם כוס הקפה, להתעדכן בעובר על חבריי, להתעדכן מקצועית בחידוש האחרון- כל זאת הפך עבורי דבר מתיש, מדכא ובעיקר מאכזב.
הרשת החברתית שלי הפכה לזירת קרב!!
הרשת החברתית, שכוחה הוא עצום, מרגשת אותנו לא פעם ולא פעמיים: החל מאיסוף תרומות, עזרה לנזקקים, סטודנט שהקים קבוצה למען תושבי הדרום וממש בתחילתה של המלחמה התרגשנו מכוחה של הרשת החברתית כאשר ארגנו לילדה מתוקה מסיבת יום הולדת שלא תשכח. לצד התארגנות לטובת החיילים הנלחמים, לטובת סוחרים מהדרום.
אך עד מהרה, נדחקו לפינה ונבלעו כל אותם המעשים הטובים ופינו את מקומם (בעל כורחם) לקללות, משפטי גזענות, משפטי נאצה, סרטונים, תמונות.... אחרי כל אזעקה שנשמעה נכתבו "איחולים" שלצערי הכלילו אוכלוסיות שלמות.... חודש שלם שכל יום ביומו הזדעזעתי מחדש.
לא פעם כתבתי כאן בבלוג על יתרונותיה הרבים של הרשת החברתית לצד חסרונותיה. לא העלתי בדעתי שארגיש סלידה כלשהי מהרשת ומהתנהלות האנשים בתוכה.
האם כל אלה שהעלו פוסטים מסוג זה חשבו לפני כן? האם רצו רק להשמיע את דעתם בלי לקחת בחשבון מיהו הקהל שקורא? וכשהם כתבו, הם כתבו מתוך כאב ותסכול, אין לי כל ספק, אך האם הם לקחו בחשבון מה יהיו ההשלכות ביום שאחרי?
כל אחד שידע ולו את הפרט הכי קטן לגבי תקרית זו או אחרת, האצבעות מיד פנו אל המקלדת, כדי להוכיח: "הנה, אני יודע לפני כולם". אותו אחד, האם הוא עצר לרגע וחשב על השיקולים מאחורי המשפט: "לא הותר לפרסום"? האם לא כאב הלב כאשר קראנו שמשפחות גילו על מות יקיריהם מהרשת עוד לפני שקצין נפגעים דפק על דלתם. הלב כאב, אך זה לא מנע מאיתנו לרשום זאת שוב ושוב.
כשאתה נמצא, פיסית, בחברת אנשים ומעביר מסר, המסר יעבור לעוד מספר אנשים בודדים. כאשר אתה מעביר הודעה קבוצתית המסר יעבור למספר אנשים גדול יותר, כאשר כתבת פוסט ברשת חברתית גדולה יותר, הדבר יגיע לאלפי אנשים (שאינך מכיר). ואולי בעצם, אנחנו מעזים לומר/לכתוב דברים שלא נעז לומר בעל פה מסיבה כזו או אחרת. האם כשאני כותב את הדברים אני פוגע פחות/יותר אם אומר לאדם את דעותיי פיסית?
האם בכלל יש הבדל בין מה שקורה במציאות לבין מה שקורה ברשת החברתית? האם הרשת החברתית משקפת את המציאות או מקצינה אותה?
בחודש האחרון העלתי פוסטים בודדים לרשת החברתית, אף אחד מהם לא צדד בצד כלשהו. לא העלתי אותם במטרה "להתחרות" על לייקים ותגובות מול פוסטים אחרים. רק אמרתי את דעתי. מיותר לציין שההתייחסות לפוסטים שלי הייתה פחותה אלמלא הייתי מעלה פוסט בו היה מופיע סוג של גינוי אלימות כלשהי. ובאמת אינני יודעת למה, האם אני "פחות אהודה" כי אני לא חושבת כמו רוב האנשים? האם אנחנו עדים לצד המכוער של הטכנולוגיה דווקא בזמן מלחמה, שבו אנו אמורים להתלכד ולהיות גוף אחד?
תמונת המצב שהצגתי בפוסט זה מציגה את השימוש השלילי בטכנולוגיה מסוג זה.
ולכל השאלות שהצגתי, אין לי באמת תשובה. והשאלה האם ניתן לחקור זאת.
נותרתי מוטרדת וברגשות מעורבים עם ההתנסות של החודש האחרון.
אני מודעת לכוחה החיובי של הרשת החברתית לצד חסרונותיה, ויודעת שכל אדם אחראי למעשיו. יודעת שנקודת המבט שלי בהתייחסות לדברים שנכתבים על ידי אחרים היא באחריותי והיא הקובעת. אך האם כולם נוהגים וינהגו כמוני?
ועוד לא התחלתי לדבר אפילו על השפעת הדבר על החינוך בישראל.....
בתפילה לשלום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה