הגיגים על ניהול וארגון מרחב מידע אישי

בסימסטר האחרון, למדנו קורס עם ד"ר שרון הרדוף-יפה בשם "אוריינות דיגיטלית"- שם כל כך רחב למשהו כל כך כללי. שבתחילתו כל אחד מאיתנו זרם לפרשנות שלו של מהי בעצם אוריינות דיגיטלית.
חלק מהטלת הסיום לקורס זה נתבקשנו לנתח את ניהול המידע האישי שלנו. והאמת, מעולם לא חשבתי על הדרך בה אני מארגנת את המידע שלי.
הרדוף ונחמיאס (2011), במאמרם מצאו כי תלמידים משתמשים במרחב המידע האישי למטרות שונות הנעות ממטרות אחזור ושמירה פונקציונאליות רפלקציה קצרות טווח עד למטרות קוגניטיביות באמצעות אסטרטגיות של שמירה ותיוק המאפשרות אחזור.

אישית, גם בארגון פיסי וגם בארגון דיגיטלי, מעולם לא הייתי טיפוס של "ערמות" (piling) ופעלתי מתוך מטרה של אפקטיביות- בעיקר כדי להרגיש "בשליטה" על הדברים ותיעוד הדברים.

כמו כן הם מצאו הבדלים בולטים בין התלמידים בתיכון לבין התלמידים בתואר ראשון והתלמידים לתארים מתקדמים במטרות ובאסטרטגיות של ניהול המידע האישי שלהם, דבר הלקח אותי להשוות בין דרך ארגון המידע האישי שלי בתואר הראשון לתואר השני (הבדל של 12 שנים).

בתואר הראשון ארגנתי את המידע בתיקיית "המסמכים שלי"-"אסתי"-"לימודים". בתוך תיקיית לימודים היו תיקיות לפי שנת הלימודים-ובתוך כל אחת מהן תיקיות לפי שם קורס.
כאשר קרס המחשב וכל המידע עליו נמחק (ולאחר שכל עולמי נחרב), נאלצתי לשלם כמה מאות שקלים על מנת לאחזר את המידע. לאחר מכן, נפתח כונן D ה"כונן שממנו לא נמחק שום דבר". בנוסף, גובו כל הנתונים על דיסקט (floppy )- עדיין באסטרטגיה של תיוק וכן נצרבו בדיסקים. רכשתי כונן נייד חיצוני (של פעם) ושם גיביתי את כל הקבצים שהיו במחשב. דבר היצר כפילויות, אך הרגשתי בטוחה שהמידע קיים.
בהמשך התחלתי להסתובב עם נרתיק ובו מספר התקנים ניידים (דיסק או קי) במגוון גדלים ונפחים. לפעמים מכניסה את הנרתיק לתיק אך כבר לא משתמשת בהם- נמצאים שם לתחושת הביטחון והשליטה ש"המידע איתי".

בתואר השני, מרחק שנות אור מבחינת התפתחות הטכנולוגיה, ארגון המידע שלי מתחלק לכמה אפיקים:

• קבצים- תיקיית "תואר שני"-"סמסטר X"-שמות הקורסים-סוג מטלה.
• קבצים לשיתוף- dropbox (ב-web) ותיקיות ב- google drive לפי נושאים.
• קישורים- סרגל הסימניות של הכרום- מסודר בתיקיות ותתי תיקיות.
• מיילים- תיקיות בתיבת הדואר שלי ותתי תיקיות.
• סנכרון וגיבוי קבצים- לאחר שגיליתי את נפלאות סנכרון הקבצים בין מכשירים המאפשרים לי גם גיבוי, שיתוף ואחזור. העברתי את כל תיקיית "תואר שני" מהמחשב המיועד ללימודים לתוך תיקיית dropbox בשולחן העבודה. וכך כל הקבצים מסונכרנים בין המחשב הנייד, הנייח, הטלפון ודרך היישום האינטרנטי, אותם אני יכולה לפתוח מכל מקום.
• תיקיה משותפת עם שותפות לעבודה- בסימסטר השני ללימודים נפתחה תיקיה משותפת ב- dropbox עם השותפות ללימודים אליה אנו מוסיפות קבצים, מאמרים ועוד. וגם תיקיה זו מסודרת על פי תתי תיקיות בהקשר לקורס וסוג המטלה.

כאדם סנטימנטלי, קשה לי "להפרד" מחפצים ופריטים, דבר המתבטא גם בפריטי המידע הדיגיטליים שלי. ישנם קבצים רבים השמורים בכלי ניהול המידע השונים שלי שאיני זקוקה להם יותר אך איני מוחקת מהסיבה ש"אולי אצטרך" אותם.

השאלה המשמעותית ששאלתי את עצמי והעליתי במליאה לאורך הקורס, ועדיין שואלת, היא האם ניתן ללמד מיומנויות של ארגון מידע דיגיטלי? האם זו מיומנות נרכשת? האם הדבר אינו תלוי באופי של האדם? האם יכול להיות אדם שמסתדר טוב יותר בשיטת ה"ערמות"?

לכל אחד השיטה שלו והדרך שלו. ואין שיטה שיכולה להתאים לכל אחד. האם אני יכולה "לכפות" על תלמיד להיות מאורגן בדיוק באותה הדרך כמוני? ומי אמר שהדרך בה אני בחרתי היא נכונה?

אני לוקחת את הדברים לחינוך המיוחד, שם אנו מקנים מיומנויות לתלמידים עם קשיי התארגנות (במרחב פיסי). גם שם, אין שיטה אחת המתאימה לכולם. 

וזו הודעה ששלחתי הבוקר לקבוצה של חברות

הצטרפתי למאאמזון

בכל זאת ולפני הכל, אני קודם כל אמא לשני ילדים מקסימים. 

אז איך ייתכן שכל הקבוצות בפייסבוק אליהן אני משתייכת קשורות רק לצד המקצועי שלי?

הצטרפתי לפני שבוע לשלוש קבוצות פייסבוק של אמהות. שתי קבוצות הן של אמהות מהעיר בה אני גרה וקבוצה אחת "מאמאזון" המפורסמת.

כבר ברגע הראשון חוויתי דז'ה וו של לפחות 10 שנים אחרונה. אין פורום בו לא הייתי חברה ופעילה. פורומים בתחום האישי והמקצועי. לכל פורום היה לי משתמש אחר, עם כינוי אחר, עם חתימה אחרת. המעבר האינטנסיבי בין "התפקידים" כמעט כמו בחיים האישיים. עד שהגיע הרגע ונתנו לי לנהל את אחד הפורומים בו הייתי חברה. והיופי היה, יכולתי לחבוש כמה כובעים בלי שידעו שהכובע הזה והכובע השני הם אותו אדם. 

את הפורומים נטשתי מזמן, לא יודעת אם עקב כניסתו של הפייסבוק לחיינו או שקודם לכן.

הפוסטים במאמאזון הזכירו לי בעצם אסופת מספר פורומים בנושאים השונים שהייתי חברה בהם למקום אחד בלבד. האם זו התייעלות? או בעצם הצפה? ועצם החשיפה הזו שמופיעים בשם המלא שלנו, עם תמונה טובה יותר מהאנונימיות שהצגנו בזמנו בפורומים? האם "הקלות" ו"הזמינות" שיש בפייסבוק מקלה על ההתמצאות כאשר מחפשים מידע?

מתוך סקרנות, הכנתי טופס עם שאלה אחת (*) ופרסמתי אותו בשלושת הקבוצות. ממעט התגובות שקיבלתי (כי הפוסט שלי נעלם בתוך כל ה"הצפה"), הבנתי שאין תשובה ברורה אחת לגבי יתרונות וחסרונות.

חזרתי לפורומים בהם הייתי חברה לראות האם ישנה ירידה בפעילות. להפתעתי, רמת הפעילות נשארה דומה. 

ומה לגבי החינוך? 

בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה, עד לא מזמן עשו שימוש באתר מיועד (אתר כיתה/אתר קורס) כמערכת למידה, לשם הועלו חומרי הלמידה, התבצעו דיונים בפורומים מיועדים. לאחרונה נעשה שימוש גם בקבוצה סגורה בפייסבוק. 

מהי הסביבה הנוחה ביותר? מה הסביבה היעילה ביותר? 

פורום הלימודים הוא לרוב פורמלי, יש מנהל, החומר מאורגן בצורה היררכית של תכנים. אפשרויות השיתוף וההשתתפות הן פחות אקטיביות והופכות את הפורום לרוב למקור בצריכת מידע. 

הדינמיקה והאקטיביות בקבוצת הפייסבוק היא רבה יותר. הפייסבוק מראשיתו אינו נועד לסביבה לימודית ומגיע מהעולם האישי והחברתי של המשתמש. כאשר למידה ברשת חברתית מובנית על תיאוריית הלמידה הסוציו-קונסטרוקטיביסטית בה מתרחשת הבניה של ידע על ידי אינטראקציה בין הלומד לסביבה שלו. 

אפיק התקשורת בין המורה ללומד ובין הלומד לחבריו הוא קל יותר ומתבסס על שיתוף ושיתופיות. המטלות הן אותנטיות ולא מובנות, ניתן ליצור קישורים בין תחומי הלימוד, מתקיימת למידה רב תחומית. (קורץ, 2013 ; אייל, 2013). 

האם יש צורך לבחור רק בסביבה אחת?

הוכח כי שילוב קבוצה סגורה בפייסבוק בלמידה הופכת את הלמידה לאפקטיבית יותר ומשמעותית יותר עבור הלומד וכי יש למנף את הדינמיות שלה להפעלת תהליכי הוראה הדורשים אינטראקטיביות בין לומדים ללומדים ובין לומדים למרצים (מישר-טל, קורץ ופיטרסה, 2012).

אך האם נחייב לומד ליצור משתמש בפייסבוק רק לצורך למידה? ומה עם מתנגדי הפייסבוק? האם נפספס אותם? 

לפי קורץ (2013), ממחקר שבחן עמדות סטודנטים כלפי שילוב קבוצות סגורות כמרחב לימודי במשולב עם אתר קורס נמצא כי הקבוצה הסגורה יכולה להוות אפיק משלים לתהליך הלימודי להרחבה בתכני הקורס וכאפיק תקשורת בין הסטודנטים לבין עצמם ועם סגל ההוראה.  על פי ממצאי המחקר, הסטודנטים מקדמים בברכה את השימוש באפיק זה המהווה עבור חלקם הגדול סביבת חיים ידועה ומוכרת  וזאת, מבלי לוותר על אתר הקורס המסורתי שעיקר חשיבותו בהיותו מאגר מובנה ומעודכן של תכני למידה.

לי אישית הפייסבוק פתח אפיקים רחבים יותר מהפורומים המסורתיים. הנוחות שהכל נמצא במקום אחד ובפורמט אחד ואין צורך להתנייד בין פורום לפורום מאתר לאתר- הכל נמצא על הקיר שלי. הקבוצות המעניינות אותי הוגדרו בקבלת התראות בכל פעם שמפורסם פוסט, על מנת לא לפספס. הבחירה היא שלי מה לעשות עם המידע, האם רק לצרוך אותו? האם לשתף אותו? האם לנתח אותו ולהביא לאחר מכן משהו משלי? את הביזור שמזמנת הרשת החברתית ניתן לתעל לאפיקים חיוביים יותר, גם בחינוך. 

החופש לפרסם ולשתף דברים הוא בידיים שלי, כל התוכן פתוח וזמין. 

* את התגובות לסקר שפרסמתי ניתן לראות לאחר מילוי הטופס. 

אייל, ל. (2013): חדשנות פדגוגית וטכנולוגיות למידה. מצגת שיעור (אוחזר ב- 10 לינואר 2014).

http://moodle.mla.ac.il/mod/resource/view.php?id=3499

מישר-טל, ח', קורץ ג' ופיטרסה, א' (2012): קבוצות לימוד בפייסבוק - תחליף למערכת ניהול למידה?  מקרה בוחן ראשון באקדמיה הישראלית.   כנס צ'ייס, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

http://www.openu.ac.il/innovation/chais2012/downloads/u-12.pdf

קורץ, ג' (2013): שילוב פייסבוק בהוראה אקדמית. בתוך: נ' נוצר (עורכת). להצליח בהוראה אקדמית, אור יהודה: המרכז ללימודים אקדמיים.

שתיקה היא הצעקה הגדולה ביותר!!!!!

"שתיקה היא לפעמים הצעקה הגדולה ביותר!!!!!בישראל יש מאות אנשים וילדים שזקוקים למחשבי תקשורת כדי לנהל שיחה, כדי לחשוף את רצונותיהם ורגשותיהם או סתם כדי לאחל לסובבים אותם בוקר טוב.משרד הבריאות כבר הבין זאת וקטלג את המכשירים הנ"ל כמכשיר רפואי לכל דבר. למרות זאת, וועדת הסל בהחלטה פחדנית, החליטה לא להחליט ואינה מכלילה את המכשירים התקשורתיים בסל התרופות!!! הוועדה שוב איבדה את האחריות המוסרית שלה בגלל מגבלות תקציב. מי נתן להם את הסמכות למנוע מילדים את זכות הדיבור!?
הגיע הזמן שיושמע קולם גם של האנשים השותקים! שזעקתם השקטה תגיע לאוזניים של מקבלי ההחלטות! שתפו את התמונות, צלמו גם את עצמכם שותקים ויחד נצעק בשבילם. בשקט."

כך זה התחיל, לפני כחודש וחצי כאשר 3 עמותות התאחדו יחד: העמותה לתסמונת רט, עמותת אייזק ועמותת אישראלס והחליטו להשמיע את קולם של אלה שזעקתם לא נשמעת. כל אלה שנבצר מהם לדבר, לבטא את עצמם עקב סיבה נוירולוגית, סיבה קוגניטיבית, תאונה, מחלה, אירוע מוחי ועוד.

העמותות הללו נלחמות מול ועדת סל התרופות כבר כמה שנים, על מנת להכניס את ציוד התקשורת היקר כל כך לסל התרופות. בדיוק כמו בארצות אחרות, שם מקבלים את הציוד ללא בעיה.

הפעם נעזרו גם בכוחה של המדיה. ויצאו עם ההודעה שצרפתי למעלה. עשרות תמונות הופצו ברחבי המדיה, גם בדפים האישיים של שרי הממשלה.  

התארגנה הפגנה בבית חולים תל השומר ב- 23/12/13 ביום בו התכנסה הועדה. הצטרפו הורים לילדים ובעלי מקצוע בתחום וניסו להעביר את המסר- הכנסת תקשורת תומכת חלופית לסל התרופות.

ולמרות הכל, החליטה הועדה לא להכניס את התת"ח לסל התרופות ושלושת העמותות החליטו להגיש עתירה לבג"ץ.
הדיון בבג"ץ היה אתמול וזה מה שהוחלט כרגע (מתוך דף הפייסבוק של "אייזק ישראל"):

כולנו תקווה שקולם ישמע. 

אז מה זו בעצם תקשורת תומכת חלופית (תת"ח)?

סיוע ותמיכה באמצעים נוספים לילדים ולמבוגרים המתקשים לתקשר עם האחר, כתוצאה מכך נפגעת יכולתם לתפקד ולהיות עצמאיים בלמידה, במשחק, בעבודה. אמצעים אלו כוללים: ג'סטות והפקת קולות וכן עזרים ייחודיים לתקשורת כמו לוחות תקשורת, מכשירי פלט קולי ומחשבי תקשורת.

השימוש בתת"ח נעשה דרך בניית מערכת תקשורת אשר יכול לכלול בתוכה : שפת סימנים, לוחות תקשורת, מחשבים נישאים ועזרים המיועדים לתת פלט מדובר. את מערכות התקשורת מתאימים באופן ייחודי למשתמשים, על בסיס הערכה של צוות רב-מקצועי, המתייחס לאותם גורמים אשר אינם מאפשרים תקשורת בערוצים המקובלים של דיבור ו/או כתיבה. ניתן להציג את התוכן התקשורתי באמצעות: תמונות, ציורים, אותיות או מילים וכן סמלים. דרך השימוש בלוח תקשורת היא ע"י הצבעה על תמונה/אות/מילה או סמל המייצג את המושג שהמשתמש מבקש לומר. אם אין יכולת הצבעה ביד, ניתן להשתמש בצורות סריקה שונות או בעזרי הצבעה מסוגים שונים. השימוש בפלט קולי הינו חלק אינטגראלי בתת"ח ומאפשר תקשורת מהירה ואינטראקטיבית. בתוך מערכת התת"ח כלול גם המחשב אשר מאפשר גם הרחבת התקשורת בכלל ותקשורת כתובה בפרט.

מתוך האתר של "אייזק ישראל".

עם התלמידים שלי אני משתמשת בלוחות תקשורת מותאמים אישית באמצעים שונים, החל מספרי תקשורת, פלטים קוליים, מחשבי תקשורת ואייפדים . עם רובם, לא נעשית עבודת המשך בבית עקב העלות המאוד גבוהה של העזרים, ובכך נשללת העצמאות של הילדים גם מחוץ לכותלי בית הספר.

זוהי לירון ילין תלמידה בוגרת של בית הספר המראה את השימוש של האייפד ככלי לתקשורת. 
ודוגמא נוספת של תלמיד מבית איזי שפירא המציגה גם תקשורת בתוך המים.

אז בזמן שכולם מראים עד כמה הטכנולוגיה מקלה ומסייעת, כאן המקום להראות ולהדגיש כי הטכנולוגיה היא לא רק מכשיר, היא גם הפה לחלק גדול מהאוכלוסייה, כי אין לאף אחד את הזכות "לסתום להם את הפה":

מתוך דף הפייסבוק של "אייזק ישראל"