יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

"ילדים ילמדו לעשות מה שהם רוצים לעשות" - סוגאטה מיטרה

סקרנות של ילדים.. איזה דבר נפלא..
דרכה הם חוקרים, מגלים ולומדים.. ממש מחודשי חייהם הראשונים...
הם יצירתיים, חולמים, מדמיינים... הכל מהסקרנות..
אבל למה אנחנו (המבוגרים, מערכת החינוך, החברה..) מדכאים אותה,
מנסים להפוך את התלמידים לרובוטים בעלי תכונות דומות בכל העולם,
ולא מסתכלים על הייחודיות והיכולת של כל אחד ואחד מתלמידינו. 
אי אפשר להתעלם מהסקרנות שלהם, ורצוי אף "לנצל" אותה בכיתה..

פרופסור סוגאטה מיטרה האמין בזה, הגיע לשכונת עוני בניו-דלהי בשנת 1999, התקין מחשב בקיר, ללא הדרכה, תיווך או למידה והלך.
ילדי השכונה, שמעולם לא ראו מחשב מימיהם או גלשו באינטרנט, אינם יודעים את שפת האנגלית ואולי אפילו לא יודעים קרוא וכתוב. אותם ילדים, ניגשו אל המחשב בחנו אותו מכל הכיוונים, וכעבור כמה שעות גלשו באינטרנט, לימדו אחד את השני.. 
את אותו ניסוי עשה בכפר מרוחק מדלהי וכעבור כמה חודשים, מצא את ילדי הכפר משחקים במחשב. ואף ביקשו "מעבד מהיר יותר ועכבר טוב יותר". והסבירו: "נתת לנו מכונה שעובדת רק באנגלית, אז היינו צריכים ללמד את עצמנו אנגלית כדי להשתמש בה".
הוא המשיך לבדוק איזורים נוספים ואף בדק ידע בביוכימיה וגילה קפיצה מ-0% ל-30% תוך חודשיים. בהמשך צרף לאותם ילדים בחורה בת 22 שתפקידה היה לומר להם: "וואו! איך עשיתם את זה?". לאחר חודשיים הציון קפץ ל-50%.

פרופסור מיטרה הוכיח כי לילד יכולת ללמוד בעצמו, לסקרן את עצמו ולפתח לימוד עצמי.

כאשר צפיתי בהרצאה לראשונה, עוררה בי השאלה המרכזית: אז מה בעצם תפקיד המבוגר בלמידה? אם הוכח כי לילדים יכולת למידה עצמית, עד כדי למידה עצמית של מיומנויות מחשב, DNA, מולקולות ועוד.. איפה אנחנו? מה תפקידנו? האם נוכחות מבוגר היא צורך הכרחי ללמידה? ובכלל, איך אנחנו יכולים לקחת את הניסוי של מיטרה ולהעביר אותו לכיתה? איך אנחנו כאנשי חינוך נאפשר למידה עצמית?

כאשר חשבתי יותר לעומק על השאלה הבנתי כי יש צורך קודם לכן להגדיר מיהו ה"מבוגר", האם בהכרח המורה? האם בהכרח ההורים? ברור לי שלא! הבנתי כי ה"מבוגר" הוא בעצם בעל הסמכות בעיני הלומד, לדוגמא: בניסוי של מיטרה, האח בן ה- 8 שימש כ"מבוגר" לאחותו בת ה- 6. 
האם המצאות המבוגר היא תנאי הכרחי ללמידה? לדעתי, לא! הילדים יכולים ללמוד לבדם. אך חשובה הימצאותו של "המבוגר האחראי" ולו רק לשם העצמה. לומר את המילה הטובה, לחזק את התלמיד/הילד, לפתח את היצירתיות שלו להביל אותו אל שלבים מתקדמים יותר של למידה ובכך לפתח למידה עצמית ובהחלט למידה משמעותית.

אז איך "נעתיק" את הניסוי של מיטרה לעבודה בכיתה? אחרי הרצאתו הבנתי את זה. לפני 5 שנים, לימדתי באחת הכיתות בבית הספר, תלמידים בני 18-20, רמה קוגניטיבית בינונית-נמוכה (בית ספר חינוך מיוחד פיגור בינוני-עמוק). בדרכי לבית הספר באחד מהימים, אספתי כמה העתקים מעיתון יומי חינמי. לאחר מפגש בוקר חילקתי להם את העיתונים וזרקתי לחלל הכיתה את המילה: "אקטואליה".  עברנו על הכתבות בעיתון בניהן כתבות על החזרת גופות החיילים גולדווסר ורגב ז"ל ובמקביל כתבות על האולימפיאדה בבייג'ינג. 
התלמידים, שרובם לא החזיקו עיתון מימיהם, שאינם יודעים לקרוא (וגם לא יידעו), דרך תמונות, דרך מבטים של הדמויות מהעיתון. עם אותם התלמידים, התפתח דיון מעמיק על כל אחד ואחד מהנושאים. זה היה מאותם השיעורים שלא מתכננים מראש, שבאים מהתלמידים. הדיון התפתח מתוכם, הם למדו מושגים שלא השתמשו בהם קודם. משמעות שונה למילה "שלום", למילה "אבל". 
התלמידים, בדרכם המיוחדת, איתרו את המידע, עיבדו אותו ובכך הפנימו אותו. 
אז, לא ידעתי "לקרוא לילד בשמו" היום אני יודעת שהתבצעה שם "למידה משמעותית".

להרצאה המלאה:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה