הטמעת טכנולוגיה בבית הספר- למה כל כך קשה?

במסגרת הלימודים בקורס "הערכת טכנולוגיות מידע וידע" של ד"ר אייל ליאת, למדנו על מחקר פעולה.
מטלת סיום הקורס היא לכתוב "מיני" הצעת מחקר מסוג מחקר פעולה (את בעיית המחקר ושאלת המחקר הגשנו עוד קודם).

לא התלבטתי אפילו לרגע אחד, נושא המחקר היה ברור לי: "הטמעת פדגוגיה חדשנית בבית הספר".והשאלה ממנה נגזרו שאר השאלות: כיצד אוכל לרתום את כלל המורים בבית ספרי לאמץ את הפדגוגיה המתוקשבת שבית הספר מפתח בימים אלה? נושא המתסכל אותי מאוד בשנים האחרונות, והשנה בעיקר.

בשנה"ל הנוכחית תופעל בבית הספר תכנית תקשוב עירונית ובה יצויד בית הספר בטכנולוגיה מתקדמת ובסביבות למידה. מניסיוני בעבר, כרכזת התקשוב הבית ספרית, ישנו קושי לרתום את צוות בית הספר לאמץ את הטכנולוגיה לשירות הפדגוגיה שלהם. מחשבי התקשורת שהכנסנו לפני כמה שנים עם תוכנת התקשורת, מכשיר ה"אופטימיוזיק" שאני היחידה שהצלחתי להתחבר אליו ובשנה שעברה שהוכנסו האייפדים. חדר מחשבים עם מקרן, חדר קלינאיות תקשורת מאובזר בטכנולוגיה הכי חדישה. ובכל זאת יכולה לספור על יד אחת את האנשים שיש להם את הלהט לגעת בכל זה. 

כאשר התפניתי לכתוב את בעיית המחקר בהרחבה, הבנתי עד כמה התסכול שלי גדול. ובעיקר מכיון שאיני יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק הקושי. אני בטוחה שהמכשולים מורכבים מכמה סיבות:

•      גיל הצוות.
•     מיומנות הצוות- תפעול של ציוד. 
•     ותק הצוות- דפוסי הוראה המושתתים היטב ולא מוכנים לשנותם.
•     טכנופוביה- חשש ופחד מהטכנולוגיה.
•     רמת המורכבות של אוכלוסיית בית הספר ההופכת לקשה משנה לשנה (פיגור בינוני-עמוק רב בעייתי).
•     חוסר האמונה שהטכנולוגיה תתרום לתהליך הלמידה.
•     המאמץ הרב הדרוש להכין חומרים (למרות שאת החומרים תמיד קיבלו ממני).

ולי, קשה לקבל את כל זה. מצד אחד מבינה את הפחד והחשש ומצד שני איני מבינה למה לא להפתח ולהתנסות וכך להווכח בתרומה? למה להתחבא מאחורי הפחד ומראש לפסול? והיו פעמים שהרגשתי שאני לבד! נלחמת בכולם. במקרים כאלה חשבתי להרים ידיים, אך אני לא טיפוס כזה. אני מיד חושבת על הצרכנים הכי חשובים והם התלמידים המדהימים שלנו. תמיד ניסיתי לעבוד עם בודדים, להדביק אותם בלהט העבודה. ושיעשו מעבר להפעלת מצגת או סרטון יוטיוב.

תוך כתיבת העבודה הבנתי עד כמה אני רוצה להמשיך איתה מעבר. אמנם עבודת הסמינריון שלי בתהליכי כתיבה (והיא איננה מסוג מחקר פעולה), אך הנושא חשוב לי מאוד ובמהלך הכתיבה הבחנתי שאיני כותבת עוד למען מטלת הסיום אלא למען יישום בשטח. תכנון הזמנים המדוקדק בהתאם למערך העבודה השוטף בבית הספר, הכנת הקרקע עוד בסוף שנה שעברה (מבלי לשים לב). 

אולי עצם כניסת תכנית התקשוב העירונית לבית ספרנו והפיכת בית הספר שלנו לפיילוט בחינוך המיוחד יחייב את המורים לעבור לפדגוגיה קצת אחרת, לא רק טיפולית. למרות שכשהדברים "מונחתים מלמעלה" ההתנגדות היא קשה יותר אצלנו (מניסיון). 

חייבת להמשיך עם זה הלאה! רוצה להמשיך עם זה הלאה!