יום שני, 2 בספטמבר 2013

תחרותיות- בשביל מה זה טוב?

עוד לא נרגענו מצהלות השמחה בעקבות החלטת שר החינוך לגבי ביטול מבחני המיצ"ב (ולא בכדי)..
והנה היום בבוקר מתפרסמת במלוא ה"כבוד" רשימת הישובים המובילים במספר הזכאים לבגרות.
אז קודם כל, ברכות לישובים הזוכים ב"פרס": כוכב יאיר, שוהם וכמובן הכפר בית ג'אן המקסים. 

יכול להיות שאני נמצאת בבועה של החינוך המיוחד, יכול להיות שאני לא מודעת לדברים ולתהליכים שמתרחשים בחינוך הרגיל. אבל אני מדברת/כותבת מההגיון, ולמיטב זכרוני הייתי תלמידה במשך 12 שנים בחינוך הרגיל וילדי לומדים במסגרות של משרד החינוך. והשאלה שלי היא: 
באמת, למה זה טוב? מי קבע שתחרותיות טובה לתלמידים שלנו?
מי קבע שבחברה תחרותית ההישגים הם טובים יותר, מי קבע שאם יפרסמו את מספר הזכאים לבגרות בישובים מסויימים, יגרום לאנשים להתנתק ממקום מגוריהם ולגור במקום אחר שאולי בעתיד ילדיהם יהיו מבין 90% הזכאים לבגרות? ואם הם יישארו לגור היכן שגרים, ילדיהם לא ייגשו לבגרות? האם הצלחה תלויה במקום המגורים? 

בית הספר שבו אני עובדת זכה בשנת תשע"ב בפרס חינוך מחוזי ופרס חינוך ארצי. בית הספר לא זכה (ולא הוגש מלחתחילה) על סמך הציונים של תלמידנו במבחני המצ"ב- כי אין לנו, לא על סמך מבחני המפמ"ר- גם את זה אין לנו ובטח ובטח לא על סמך מבחני הבגרות! בית הספר שלנו זכה בפרסי החינוך בגלל העבודה שמושקעת בבית הספר, בגלל הנתינה הרבה והרצון הרב של כל צוות בית הספר לתרום למען קידום תלמידינו. התלמיד במרכז ולא הציונים שלו או ציוני בית הספר. ואשבור עוד מיתוס, אף אחד מבתי הספר שהוגש לפרסי החינוך לא הגיע למעמד זה בעקבות הציונים שהשיגו תלמידיו. הכל הסתכם בעיקר בחינוך ערכי ודגש על התלמיד.

יבואו אחרים ויאמרו כי התחרותיות גורמת לשאיפות להצלחה, אך האם זו הדרך? האם בכך אנו לא יוצרים תלמידים פרפקציוניסטים יתר על המידה. תלמידים שבכישלון הראשון שיחוו יתמוטטו?

אז נכון שהצלחה  בלימודים לא תלויה במקום המגורים, ההצלחה בלימודים בבית ספר תלויה אך ורק במורים  ובכלל צוות בית הספר! קשורים למוטיבציה של המורים ללמד. בשיתוף הפעולה של כל הצוות. 
אם לא יהיה למורה את התשוקה ללמד, אם המורה לא ישים את התלמיד במרכז, אם המורה לא יממש את מעמדו כמורה, כמחנך, כמדריך, אם מורה לא יאתגר, יצור סקרנות וימשוך את התלמיד לכיוונים בהם יכול לצמוח-  גם אם נגור בכוכב יאיר או בשוהם,לא זה מה שיגרום להצלחה.
אך אם המורה יתן את כל כולו למען התלמידים, ויגרום להם לכל הנ"ל ותהיה התייחסות לשונות הבין אישית- גם אם נגור במקום הכי נידח- סיכויי ההצלחה יהיו גבוהים. 

במאמרון שקראתי לפני כמה חודשים, דובר על החינוך המוצלח בפינלנד ובו הביאו חמישה עקרונות:
1. שיתוף פעולה- אין מבחנים עד כיתה ה'!!! עובדים על עקרון העזרה ההדדית. מנטרלים תחרותיות, עובדים על שיתוף פעולה בין התלמידים ובין המורים- למען התלמידים.
2. ייחודיות ואוטונומיה- לכל תלמיד יש תכנית לימודים אישית (ולא רק בחינוך המיוחד) בתי הספר חופשיים להחליט על תכנית הלימודים שלהם.
3. אחריות ואמון- אחריות של התלמיד, המורה וההורה- שיתוף פעולה תמידי ואמון רב.
4. גישה הומנית ושיוויוניות- התייחסות לשונות הבין אישית. התמקדות באדם ולא רק תמיכה בלימודים.
5. פדגוגיה עכשווית- התאמת חינוך להתפתחות העולם.

כל זה לא יקרה בין לילה ולצורך כך יש לעשות שינוי משמעותי בתפיסה. גם למעלה במשרד החינוך וגם למטה בתוך בתי הספר. להגדיר מהי מטרת בית הספר, לרתום את כל צוות בית הספר, לעבוד בשיתוף פעולה אפילו בין בתי ספר אחרים. 
והכי חשוב: די לתחרותיות!!! היא לא תורמת!!!!

ודבריו של מנהל בית הספר התיכון המקיף של בית ג'אן מסכמים זאת בצורה הטובה ביותר!!!





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה