היה מעניין לצפות בהתנהגות שלהם מרגע פתיחת החבילה:
- כל אחד מהם החזיק את המכשיר שלו, בחן אותו, הצמיד אותו לאוזן והחל לדבר- "אבל שום דבר לא קורה". (ואני יכולה להישבע שזיהיתי מעבר אצבע על המכשיר, אבל אולי סתם דמיינתי).
- "אולי צריך ללחוץ על הכפתור?"- לוחצים על הכפתור שניהם יחד ומנסים לדבר- "אבל שום דבר לא קורה".
- "אולי אחד ילחץ והשני לא?"- הגדולה לוחצת על הכפתור, הקטן שומע אותה מדברת אבל היא לא משחררת את האחיזה וכשהוא מנסה לדבר, לא שומעים אותו- "למה רק היא ואני לא?".
- שניהם עוזבים מנסים שוב לדבר, ושוב לא שומעים ואז מחליטים: "זה לא עובד, זה מקולקל".
לאחר הסבר שלנו "דמות המבוגר", הם מבינים ומתחילים להשתעשע עם המכשירים. אך עדיין, לפעמים יש בעיות, אין תקשורת, אחד רוצה לענות והשני עוד לא סיים לדבר.
אכן קומדיה של טעויות.
אפשר להסתכל על זה משתי נקודות מבט:
האחת: נהדר!!! הילדים לומדים מה היא תקשורת נכונה, דו שיח בין שני אנשים, האחד מקשיב לשני. האחד נותן כבוד לשני, לכל אחד הזמן לבטא את עצמו והשני לא מפריע.
השנייה: מתסכל!!! הילדים של היום נולדו לעידן שונה לחלוטין. לעידן של כאן ועכשיו, לעידן של בקלות ובמהירות. לעידן דיגיטלי! דור האינסטנט!!
הרי איך קורה הדבר שאני כילד מחזיק משהו ולא יודע מיד איך לתפעל אותו? ועד שאני מצליח (ולא בכוחות עצמי, אלא כי לימדו אותי), זה לא זורם לי?
וכאן מגיעות הדעות השונות (ותלוי איזה דור אנו שואלים):
"הטכנולוגיה שגעה את הילדים, אין להם שום מיומנויות".
"בעזרת הטכנולוגיה הילדים מפתחים חשיבה לוגית טובה יותר ומיומנויות חשובות יותר למאה ה- 21".
"שום דבר כבר לא מגיע בטבעיות, מחפשים ללחוץ על כמה שפחות כפתורים".
"עצם העובדה שצריכים מבוגר שיראה וילמד ויסביר, לוקחת מהילד את העצמאות".
אז מה בעצם הוא הנכון? האם בכלל יש נכון? האם ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדי המאה ה- 21 תואמת את ההתפתחות הקוגניטיבית "המסורתית"?
הרי גם ההורים שלנו שכ"ילידים" ספגו את המושג "יום כביסה" על ידי צפייה באמהות ובסבתות ואף השתתפו בו, מחזיקים היום מכונות כביסה ומייבשים.
גם הם, שבזמנו חיכו שבועיים לקו טלפון (אותו חלקו עם השכנים) מחזיקים טלפונים סלולריים (ולמרביתם סמארטפונים).
האם זה אומר שהחשיבה שלהם פחות מפותחת היום? לא! זה אומר שמטעמי נוחות, הם בוחרים בדברים שיקלו עליהם את ההתנהלות היום יומית, כדי לפנות זמן לדברים אחרים.
אך למרות כל זה, אני חושבת שחשיפה של הילדים למשחקים שלנו כילדים, או לחיים של ההורים שלנו אינה סותרת את החיים שהם חיים היום. זה הוא עוד נדבך לידע הכללי, להתנסות ופיתוח החשיבה שלהם.
אין תחליף לחוויות העבר וגם לא חייבים לוותר עליהן. הטכנולוגיה לא נמצאת שם כדי לשנות סדרי עולם, היא שם כדי לסייע, כדי ליעל את הזמן, את ארגון הידע, את ההתנהלות הכללית. היא שם כי צריך לשחות עם הזרם ולא לטבוע. לא לתסכל את הילד ולמנוע ממנו את האינטואיטיביות והנוחות של הטכנולוגיה, אלא ללמד אותו להשתמש בה לצרכים שלו בנוסף להתנסות ולמידת חקר. שלא ישאלו "למה אנחנו צריכים מכשיר ווקי טוקי אם יש טלפונים ניידים חכמים", שישתמשו במכשיר ויבינו את ההבדל וימצאו לבד את היתרונות והחסרונות בכל אחד מהם.
הילדים שלי בהחלט נהנים מהמכשיר ומכיוון שאני חייתי את אז וחיה את היום, אני קיבלתי ממנו Galaxy 4!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה