שנה"ל תשע"א - השפה העברית!
שנה"ל תשע"ב- אורח חיים בריא ופעיל!
שנה"ל תשע"ג - מנהיגות פורצת דרך!
שנה"ל תשע"ד - האחר הוא אני!
(וזוהי רק רשימה חלקית של השנים האחרונות)
כבכול שנת לימודים, לקראת סופה, מתכנסים ראשי החינוך במשרד וקובעים את הנושא המרכז לשנת הלימודים הבאה.
משרד החינוך מפעיל אתר מיועד הכולל מערכי שיעור, המלצות לספרים הקשורים לנושא, השתלמויות ועוד.
בתי הספר עמלים על אתרים משלהם ומפתחים חומרי למידה לתלמידים. חלקם מביאים הרצאות חוץ לתלמידים ולהורים.
ובלי להרגיש נגמרת לה השנה, ראשי החינוך במשרד כבר מודיעים על הנושא הבא ובתי הספר מתחילים בהתארגנות לשנה הבאה. ומה קורה עם הנושא של השנה החולפת? האם נשכח? האם עדיין מוזכר? האם העמל ועבודת הקודש של המורים נשכחת כלא הייתה?
בשנת אורח חיים בריא, קיבלנו מבית הספר של הילדה תפריט שבועי, כל יום נדרשו להגיע עם מאכל ודנו בו. האם בכך סיימנו? האם לא כדאי להפוך זאת לאורח חיים של בית הספר?
בשנת השפה העברית, חזרו הילדים עם אוצר מילים עשיר. שנה לאחר מכן חוזרים לדבר "בשפה אחרת"?
ולרוב, לרוב, לצערי, הנושא המרכז נשכח. הנושא הבא תופס את מקומו ואין זכר לקודמו.
והנה הגענו לשנת תשע"ד, שמחה לשמוע כי הנושא השנתי הוא "האחר הוא אני", אין ספק שחייבים להעלות את המודעות של קבלת השונה, על כל גווניו.
הססמאות החלו להתנוסס בבתי ספר ובמרכזי הפסג"ה השונים, בתי הספר התהדרו בסיפורים על שילובים של בעלי צרכים מיוחדים, על תרומות לקהילה ועוד, אתר משרד החינוך המיועד, מלא במיוחד. והכל תחת הכותרת: "לפעמים אני דומה, לפעמים אני שונה, תמיד אני שווה". האווירה היא אווירה מלאת תקווה, הנה השינוי מגיע. אך עם התקווה ישנו חשש גדול, האם גם נושא זה "ייכנס למגירה" כקודמיו?
אני עובדת בבית ספר חינוך מיוחד-טיפולי ברמה נמוכה מאוד, אצלנו תכנית העבודה היא שונה. כאשר אנו עובדים על נושא כלשהו, הוא מלווה אותנו לכל אורך התקופה בה עובדים עם התלמיד.
פניתי אל חברותיי העובדות במערכת החינוך הרגיל וגם אלו העובדות בחינוך המיוחד ברמות הגבוהות יותר. לצערי, גיליתי כי החשש שלי הוא נכון. אמנם יש המלצה להמשיך עם הנושא המרכז גם מעבר לאותה שנת לימודים, אך לרוב אין המשכיות.
אז איפה זה נופל? מה הסיבה? מה בעצם מטרת הנושא המרכז? האם אין צורך להמשיך ולתזכר את התלמידים בנושאים חשובים אלה? קבלת השונה? אורח חיים בריא? השפה העברית? ועוד. אולי כדאי שהנושא השנתי יהפוך לנושא דו שנתי וכך ילמד לעומק ויהפוך לשגרה?
על מי בעצם מוטלת האחריות? על המורים? ההורים? ואולי לא צריך למצוא אחראי, אולי על כל אחד מהגורמים לקחת את הנושא לכיוון שלו ולפתח אותו בהתאם
בתור אחת שמגיעה מהבועה של החינוך המיוחד, אני מייחלת שלפחות הנושא האחרון ימשיך כאורח חיים. ולא יעלם לו.
שנה"ל תשע"ב- אורח חיים בריא ופעיל!
שנה"ל תשע"ג - מנהיגות פורצת דרך!
שנה"ל תשע"ד - האחר הוא אני!
(וזוהי רק רשימה חלקית של השנים האחרונות)
כבכול שנת לימודים, לקראת סופה, מתכנסים ראשי החינוך במשרד וקובעים את הנושא המרכז לשנת הלימודים הבאה.
משרד החינוך מפעיל אתר מיועד הכולל מערכי שיעור, המלצות לספרים הקשורים לנושא, השתלמויות ועוד.
בתי הספר עמלים על אתרים משלהם ומפתחים חומרי למידה לתלמידים. חלקם מביאים הרצאות חוץ לתלמידים ולהורים.
ובלי להרגיש נגמרת לה השנה, ראשי החינוך במשרד כבר מודיעים על הנושא הבא ובתי הספר מתחילים בהתארגנות לשנה הבאה. ומה קורה עם הנושא של השנה החולפת? האם נשכח? האם עדיין מוזכר? האם העמל ועבודת הקודש של המורים נשכחת כלא הייתה?
בשנת אורח חיים בריא, קיבלנו מבית הספר של הילדה תפריט שבועי, כל יום נדרשו להגיע עם מאכל ודנו בו. האם בכך סיימנו? האם לא כדאי להפוך זאת לאורח חיים של בית הספר?
בשנת השפה העברית, חזרו הילדים עם אוצר מילים עשיר. שנה לאחר מכן חוזרים לדבר "בשפה אחרת"?
ולרוב, לרוב, לצערי, הנושא המרכז נשכח. הנושא הבא תופס את מקומו ואין זכר לקודמו.
והנה הגענו לשנת תשע"ד, שמחה לשמוע כי הנושא השנתי הוא "האחר הוא אני", אין ספק שחייבים להעלות את המודעות של קבלת השונה, על כל גווניו.
הססמאות החלו להתנוסס בבתי ספר ובמרכזי הפסג"ה השונים, בתי הספר התהדרו בסיפורים על שילובים של בעלי צרכים מיוחדים, על תרומות לקהילה ועוד, אתר משרד החינוך המיועד, מלא במיוחד. והכל תחת הכותרת: "לפעמים אני דומה, לפעמים אני שונה, תמיד אני שווה". האווירה היא אווירה מלאת תקווה, הנה השינוי מגיע. אך עם התקווה ישנו חשש גדול, האם גם נושא זה "ייכנס למגירה" כקודמיו?
אני עובדת בבית ספר חינוך מיוחד-טיפולי ברמה נמוכה מאוד, אצלנו תכנית העבודה היא שונה. כאשר אנו עובדים על נושא כלשהו, הוא מלווה אותנו לכל אורך התקופה בה עובדים עם התלמיד.
פניתי אל חברותיי העובדות במערכת החינוך הרגיל וגם אלו העובדות בחינוך המיוחד ברמות הגבוהות יותר. לצערי, גיליתי כי החשש שלי הוא נכון. אמנם יש המלצה להמשיך עם הנושא המרכז גם מעבר לאותה שנת לימודים, אך לרוב אין המשכיות.
אז איפה זה נופל? מה הסיבה? מה בעצם מטרת הנושא המרכז? האם אין צורך להמשיך ולתזכר את התלמידים בנושאים חשובים אלה? קבלת השונה? אורח חיים בריא? השפה העברית? ועוד. אולי כדאי שהנושא השנתי יהפוך לנושא דו שנתי וכך ילמד לעומק ויהפוך לשגרה?
על מי בעצם מוטלת האחריות? על המורים? ההורים? ואולי לא צריך למצוא אחראי, אולי על כל אחד מהגורמים לקחת את הנושא לכיוון שלו ולפתח אותו בהתאם
בתור אחת שמגיעה מהבועה של החינוך המיוחד, אני מייחלת שלפחות הנושא האחרון ימשיך כאורח חיים. ולא יעלם לו.
 |
| שכתבה: פאני יצחק |
הי אסתי
השבמחקהנושא השנתי מיותר לחלוטין.
מבלי להכנס לנושא ספציפי כזה או אחר ברור שכולם חשובים. הבעיה היא שזה עוד מעמסה והכתבה של תוכן מלמעלה. לברור בי"ס\ישוב יש נושאים בוערים יותר ולכן הנושא צריך להיות בית ספרי. יחד עם זאת יש לבנות מנגנונים להטמעה והפנמה מתמשכת ולא רק לשנה אחת.
חיים לוי - מנהל ביס במחוז ירושלים
תודה חיים על תגובתך,
מחקבאמת חשוב לי לשמוע את הצד של המנהלים בנושא זה.
מסכימה איתך לגבי מנגנוני ההפנמה וההטמעה מעבר לשנה זו.
אישית מרגישה שכל נושא שנבחר ויבחר הוא סיסמא בלבד... וחבל.
צריך וכדאי לשנות את התפיסה, אנחנו הנמצאים בשטח צריכים לפעול ולהציג את האמת כמו שהיא.