וחושך על פני....

יום עבודה התחיל.. רגיל...
בית הספר אקטיבי כמו תמיד.
מהכיתות נשמעו קולות שירי הבוקר...
ואז, ברגע אחד- חושך!!
הפסקת חשמל!
ובאותו הרגע בדיוק עבדתי עם המזכירה על ה- dropbox החדש שלה.
בתפילה שהצלחנו לגבות לפחות את רוב הדיווחים פתאום זה הכה בי:
"איך אני עובדת היום עם התלמידים? כבר רבע שעה אני בלי חשמל!"
החלה ספירת מלאי, מה לא צריך חשמל: אייפדים- יש! מחשבי תקשורת- יש! אבל... הראווטר מחובר לחשמל...
אם כך, נשתמש באפליקציות שלא זקוקות לאינטרנט... (הרי רצינו למידה נייידת)...
ומזה בדיוק חששתי... שהעבודה שלי תהיה תלויה מדי בטכנולוגיה....
אז נכון שאמרנו שהטכנולוגיה היא רק אמצעי בשביל השגת המטרה ונכון שאמרנו שהפדגוגיה באה לפני הטכנולוגיה...
אבל... לכו ספרו את זה לתלמידים מהחינוך המיוחד... שכדי להרגילם לטכנולוגיה עברנו עיצוב שלם ופתאום אין...
החוסר אונים שלהם, התבניתיות שלהם... ובעצם עוקף הלקות שלהם!

לפני כחודשיים פרסמתי רשומה "מה קרה ל- Temple Run2 שלי?" בו סיפרתי רק על שינוי קטן שנעשה באפליקציה ואיך זה השפיע על אחת התלמידות, אז מה עכשיו? כשלוקחים להם לגמרי את ה"פה"?

אז...
האם בחינוך המיוחד אפשר להסתכל על הפדגוגיה בלי הטכנולוגיה?
האם ניתן להסתכל על הטכנולוגיה כמשרתת את אותו התפקיד בכל מוסד חינוך שהוא?
מורה בבית ספר רגיל שמלמדת פרונטלי מול לוח אינטראקטיבי, תרגיש את אותו החיסרון מול מורה המנסה להבין את רצונות התלמיד שלה, שאינו וורבלי? שהאייפד/מחשב התקשורת הוא בעצם הפה שלהם?

אין לי באמת תשובות ואני מניחה שהדבר תלוי בגורמים נוספים. והשאלה הגדולה היא האם יש משהו שיכול לענות על שאלות אלה?

ולגבי החשמל, הוא חזר לאחר חצי שעה... 


http://www.d-bur.com/83585/HakolKalulAPlus