בתקופה האחרונה אנו נחשפים לכתבות ומאמרים שונים בנושא שילוב הפייסבוק בכיתה.
לא פעם דנו בשיעורים במכללה על הנושא, הצגנו בעד ונגד ואנו אף חווים התנסות יומיומית בקבוצות הסגורות.
היום בבוקר ראיתי סטטוס בפייסבוק של קרובת משפחה שלי.
וזו ההודעה (מצורפת גם בסוף כמלל):
מעבר לכך שמה שכתבה ריגש אותי מאוד, התפיסה שלה, שלא שוללת לגמרי את קיום הרשת החברתית למרות שאינה מסתדרת עימה, משכה אותי מאוד.
בעצם במילים שלה, היא סיכמה במדויק (ובלי להתכוון) את כל הדיונים סביב שילוב הרשת החברתית עם התלמידים בכיתה.
לי אישית, נוח יותר "להביא את עצמי" בקבוצות הלמידה הסגורות מאשר במליאה בקורסים השונים. אני מרגישה שכך אני מצליחה להגיע לכולם (גם אם לא מגיבים לדברים שכתבתי). הגיגים למיניהם, כלים שמצאתי ברשת, כנסים עתידיים/רשמים מכנסים שנכחתי בהם- אני מניחה שכך אני "חושפת את עצמי" בדרכים אחרות. כמו כן, מצידו השני של המטבע, אני גם נחשפת לאחרים, אני נחשפת לעולם אחר שלא הכרתי- הידע וההתנסות של האחרים.
ואם נתייחס לצד של התלמידים, אז נכון ש"אין תחליף למבט עיניים...", אך ישנם תלמידים שדווקא זה מרתיע אותם (ולפעמים גם אותנו, המבוגרים), ילדים מופנמים וחסרי ביטחון שרוצים לתקשר עם חבריהם ומתקשים מאוד ולפי קרובת המשפחה שלי "אין אדם שלא זקוק להכרה ותגובה למה שהוא מביא". ואני רק יכולה לומר, שהלוואי והיה לי הכלי הזה כאשר הייתי צעירה יותר...
קראתי פוסט נהדר של מאיה בן אמוץ, רשתות חברתיות וחינוך- הילכו שניהם יחד? בו היא מציינת כי "הרשת החברתית כשלעצמה עונה על צורך בסיסי, כמעט אבולוציוני של של האדם: תקשורת וחיפוש אחר קידמה".
גם הסטטוס שצירפתי מהפייסבוק מתייחס ל"רשת החברתית ככלי להביע את עצמך" גם בחינוך, הן התלמיד והן המורה יכולים למצוא ברשת החברתית את המקום "להשמיע את קולם" כל אחד ממקומו הוא.
כמו כן בסטטוס מהפייסבוק מצויין: "עד כמה אני מביאה את עצמי...זו שאלה אחרת" וכן "הבחירה במה להשתמש ועד כמה היא בידי".. כלומר: גבולות ברורים. בהקשר לחינוך, מאיה בן אמוץ סיכמה: "פתיחת פרופיל תחום וייעודי עבור משתתפי הקבוצה בלבד מגדירה מראש את גבולות הגיזרה עבור שני הצדדים והתועלת בשימוש נכון יכולה להיות אדירה. החל משליחת קישורים לאתרים שיכולים לסייע להרחיב תחומי דעת, דרך שימוש במדיה כפורום לכל דבר בו התלמידים נעזרים זה בזה"
עם התלמידים בבית ספרי לצערי לעולם לא אוכל להשתמש ברשת החברתית ללמידה, לכן ההשוואה שהצגתי כאן בין הסטטוס בפייסבוק והרשומה של מאיה בן אמוץ היא על סמך ההתנסות האישית שלי בקבוצות הסגורות של הסטודנטים ושל המרצים.
"הרבה זמן התלבטתי אם להיות שותפה לרשת החברתית . אין לי שמץ של ספק שביחסים עם בני אדם אין תחליף למבט עיניים אוהב, מקבל ומעריך לנגיעה רכה שמרנינה את הלב ונותנת כוח שלא לדבר על חיבוק. יחד עם זאת אני מודעת להיותי חיה במאה 21 ולמה שמציעה לי המאה הזאת. ברשת החברתית אתה יכול להביא את עצמך ולקבל לייקים מכל מיני אנשים ואין אדם שלא זקוק להכרה ותגובה למה שהוא מביא. עד כמה אני מביאה את עצמי ..... זו שאלה אחרת.
בסך הכל צריך להתייחס לרשת החברתית ככלי כמו להביע את עצמך באומנות למשל ,שם אפשר לחשוף את עצמך בדרך לגמרי אחרת. אין הכלים סותרים אחד את השני והבחירה במה להשתמש ועד כמה היא בידי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה