לפני כשבועיים הבכורה שלי בת ה- 7.5 נשארה לישון אצל הורי.
בזמן שהותה שם לקחה אייפד, צילמה את עצמה בסרטון וביקשה מאחי הצעיר שיעלה אותו ל- YouTube.
כאשר הגענו לאסוף אותה, היא הודיעה בשמחה: "גם לי יש סרטון ב- YouTube".
האמת, לא ממש אהבתי את הרעיון שהבת שלי העלתה סרטון לרשת בלי שראיתי אותו לפני כן, בלי שעברה "בקרת הורים" או עברה איזושהי שיחה על סכנות ברשת. צפיתי בסרטון והסכמתי שתשאיר אותו.
לאחר שלושה ימים, ניגשה אלי בעצב: "אמא, יש לי רק חמש צפיות, למה?? XXX אמרה שלה יש יותר".
ושוב התהיות והשאלות, מה השיתופיות עושה לנו? לילדים שלנו, לתלמידים שלנו?
הרבה אומרים כי כישורים חברתיים די נעלמים להם מאז נכנסה לחייהם הטכנולוגיה,אך התחושה היא כי הכל הועתק כמו שהוא גם לשם. החבורות, הלחץ החברתי, התחרותיות, ההישגיות, החברויות, האלימות (המילולית בעיקר).
גם אצלנו פורסמו בשבוע האחרון בקבוצה בפייסבוק כמה תמונות ובעקבותיהן דיונים האם הילדות שלנו מאושרת יותר משל ילדנו או לא.
גם הכישורים החברתיים, גם הביטחון העצמי- שניהם חשובים לא פחות מההוראה בכיתה, ממקצועות הליבה, ממיצבים.
לא לחינם מתקיים כל שנה "שבוע האינטרנט הבטוח", אך האם זה מספיק?
לפני שנתיים (תשע"א, 2011) הנושא היה "כולה לייק" ועסק בעיקר בנושא הרשתות החברתיות. במשך שבוע הציגו את הסכנות ברשת.
ושאלתי היא:
למה לא לעסוק בזה יותר? למה לא ללמד ולספר על משמעות כפתור ה"לייק"? שלחיצה על הכפתור אינה סתמית ולה משמעויות רבות ולא תמיד חיוביות. שלא כל מי שלוחץ על הכפתור הוא בהכרח חבר..
נכון שהרשת מאפשרת
אך בעולם הזה יש צורך במשנה זהירות, פיתוח חשיבה ביקורתית בכל פעולה שנעשה ובכל פעולה שאחרים עושים.
שלפני פרסום כלשהו, יש לחשוב טוב:- האם אני מוכן שכולם יראו מה שכתבתי?
- האם מה שאכתוב עלול לפגוע בי?
- האם מה שאכתוב עלול לפגוע בחברים שלי?
- האם ניסחתי נכון את דבריי?
איפה אנחנו ההורים? איפה הצוותים החינוכיים? למה לא להקדיש יום בחודש במקום שבוע בשנה?
במקום בו משרד החינוך מעודד מורים לפתוח קבוצות עם תלמידים בפייסבוק, בעולם עתיר ידע שכולו חשוף ומשותף ברשת, במערכת בה אנו מעודדים ומכוונים את התלמידים לחקור ולחפש בעצמם, האם מספיק שבוע בשנה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה