‏הצגת רשומות עם תוויות למידה משמעותית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות למידה משמעותית. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 6 בדצמבר 2013

למידה משמעותית- היתכן?

בתחילת חודש אוגוסט האחרון פורסם מסמך על ידי משרד החינוך בשם: מדיניות לקידום למידה משמעותית במערכת החינוך
המסמך מציג את דמות הלומד, המורה ואת תכנית הלימודים. בהקדמה למסמך נכתב:
"התהליך החינוכי מכוון להעניק לתלמידים תחושת צמיחה, ערך ומסוגלות, הצלחה ומימוש אישי, חווית גילוי ומענה לסקרנותם, ולפתחם כאנשים פעילים המשתלבים בחברה ותורמים לה.כדי שהתהליך ישיג את מטרותיו, על מערכת החינוך לחתור ולאפשר למידה משמעותית לאורך הרצף החינוכי, תוך הבטחת האיזון הנדרש בין המכוונות לפרט לבין המחויבות לחברה, בין מדידה לבין למידה, בין התהליך לבין התוצר, בין הוראת ה"מה" לבין "האיך" ובין המובנה לבלתי מובנה".

כמו כן ישנה הגדרה כללית "מהי למידה משמעותית?"
"למידה המזמנת חוויית למידה רגשית חברתית וקוגניטיבית". 

"למידה עצמאית בתוך יחסים בין אישיים"

"מושתתת על שלושה רכיבים המתקיימים בו זמנית: ערך ללומד ולחברה, מעורבות הלומד והמלמד, רלוונטיות ללומד"

ביתי הבכורה (כיתה ג') החלה ללמוד במדעים על סוגי סלעים. כשיעורי בית, קיבלה את שמות הסלעים והיה עליה לחקור את תכונות הסלעים. 
עבודת חקר- נהדר!! אבל איך? האם עבודה מסוג זה לא מצריכה התנסות מעשית לשם למידה משמעותית? להבין את ה"איך"? היה לפניהם טקסט על כל סלע ממנו היו צריכים להוציא נתונים.
ראיתי את התסכול שלה. הבנתי אותה (ובמקביל הסתרתי את התסכול שלי).
הרי על מנת לחקור את הסלע, לדעת האם מתמוסס ועל ידי מה? האם נחרץ ועל ידי מה? האם מספיק קטע קריאה? האם כך יפנימו התלמידים את החומר או שוב, ידקלמו אותו למבחן ובזה יסיימו? ובכלל, לא כדאי לראות כיצד נראה הסלע המדובר?
לא כך מגיעים ללמידה משמעותית! ההוראה בכיתה היא תאורטית, אין ניסויים והמחשות. ושם, בדיוק שם זו למידה מתוך הנאה, המחשה והפשטה של החומר התאורטי, תלמידים פעילים, סקרנים, חוקרים.
בתכנית הלימודים של משרד החינוך לתלמידי היסודי קיים הנושא "מדע וטכנולוגיה" אך התנאים אינם מאפשרים ללמוד וללמד נושא זה בצורה משמעותית. ואם נחזור לשלושת המרכיבים: ערך, מעורבות ורלוונטיות- אף לא אחד מהם קיים במקרה זה.

אני בהחלט מבינה את הבעייתיות:
המחסור בתקציבים לבניית מעבדה בכל בית ספר.
העדיפות למעבדה לבתי ספר בעל יסודי ולא ליסודי (לצערי).
הקושי בהבאת החומרים הדרושים לבית הספר.

כשהייתי תלמידה ביסודי (באותו בית הספר בו ביתי לומדת), אני זוכרת יציאות רבות מחוץ לבית הספר, לשדה הסמוך ועבודת חקר על הסביבה. עכשיו, כל השדות והפרדסים הפכו לשכונות מגורים, היציאה מבית הספר אינה פשוטה כמו בעבר.
ליבי יוצא אל מורות המדעים ותלמידי בית הספר.
אבל, אפשר גם אחרת!! וכאן תפקידה של המורה!
בחיפושי ברשת, מצאתי כמה אתרים המציעים מעבדות וירטואליות. נכון שאין את המגע והתחושה, אבל משהו מתעורר לחיים מול העיניים. 
אבל שוב, גם אתרים אלו מיועדים לתלמידי העל יסודי. ובשפת האם שלנו, נמצא אתר אחד בלבד מעבדה וירטואלית של מט"ח שגם הוא מכוון לתלמידי העל יסודי.

אנחנו פנינו לרשת לעבודת חקר, והבת שלי החליטה להגדיל ראש והכינה מצגת מסכמת לטובת שאר התלמידים אותה ביקשה מהמורה להציג בשיעור. 
אבל זה עדיין לא שם, ומשהו או מישהו צריך להשתנות.
מי מוכן לעזור לי להרים את הכפפה?


יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

"ילדים ילמדו לעשות מה שהם רוצים לעשות" - סוגאטה מיטרה

סקרנות של ילדים.. איזה דבר נפלא..
דרכה הם חוקרים, מגלים ולומדים.. ממש מחודשי חייהם הראשונים...
הם יצירתיים, חולמים, מדמיינים... הכל מהסקרנות..
אבל למה אנחנו (המבוגרים, מערכת החינוך, החברה..) מדכאים אותה,
מנסים להפוך את התלמידים לרובוטים בעלי תכונות דומות בכל העולם,
ולא מסתכלים על הייחודיות והיכולת של כל אחד ואחד מתלמידינו. 
אי אפשר להתעלם מהסקרנות שלהם, ורצוי אף "לנצל" אותה בכיתה..

פרופסור סוגאטה מיטרה האמין בזה, הגיע לשכונת עוני בניו-דלהי בשנת 1999, התקין מחשב בקיר, ללא הדרכה, תיווך או למידה והלך.
ילדי השכונה, שמעולם לא ראו מחשב מימיהם או גלשו באינטרנט, אינם יודעים את שפת האנגלית ואולי אפילו לא יודעים קרוא וכתוב. אותם ילדים, ניגשו אל המחשב בחנו אותו מכל הכיוונים, וכעבור כמה שעות גלשו באינטרנט, לימדו אחד את השני.. 
את אותו ניסוי עשה בכפר מרוחק מדלהי וכעבור כמה חודשים, מצא את ילדי הכפר משחקים במחשב. ואף ביקשו "מעבד מהיר יותר ועכבר טוב יותר". והסבירו: "נתת לנו מכונה שעובדת רק באנגלית, אז היינו צריכים ללמד את עצמנו אנגלית כדי להשתמש בה".
הוא המשיך לבדוק איזורים נוספים ואף בדק ידע בביוכימיה וגילה קפיצה מ-0% ל-30% תוך חודשיים. בהמשך צרף לאותם ילדים בחורה בת 22 שתפקידה היה לומר להם: "וואו! איך עשיתם את זה?". לאחר חודשיים הציון קפץ ל-50%.

פרופסור מיטרה הוכיח כי לילד יכולת ללמוד בעצמו, לסקרן את עצמו ולפתח לימוד עצמי.

כאשר צפיתי בהרצאה לראשונה, עוררה בי השאלה המרכזית: אז מה בעצם תפקיד המבוגר בלמידה? אם הוכח כי לילדים יכולת למידה עצמית, עד כדי למידה עצמית של מיומנויות מחשב, DNA, מולקולות ועוד.. איפה אנחנו? מה תפקידנו? האם נוכחות מבוגר היא צורך הכרחי ללמידה? ובכלל, איך אנחנו יכולים לקחת את הניסוי של מיטרה ולהעביר אותו לכיתה? איך אנחנו כאנשי חינוך נאפשר למידה עצמית?

כאשר חשבתי יותר לעומק על השאלה הבנתי כי יש צורך קודם לכן להגדיר מיהו ה"מבוגר", האם בהכרח המורה? האם בהכרח ההורים? ברור לי שלא! הבנתי כי ה"מבוגר" הוא בעצם בעל הסמכות בעיני הלומד, לדוגמא: בניסוי של מיטרה, האח בן ה- 8 שימש כ"מבוגר" לאחותו בת ה- 6. 
האם המצאות המבוגר היא תנאי הכרחי ללמידה? לדעתי, לא! הילדים יכולים ללמוד לבדם. אך חשובה הימצאותו של "המבוגר האחראי" ולו רק לשם העצמה. לומר את המילה הטובה, לחזק את התלמיד/הילד, לפתח את היצירתיות שלו להביל אותו אל שלבים מתקדמים יותר של למידה ובכך לפתח למידה עצמית ובהחלט למידה משמעותית.

אז איך "נעתיק" את הניסוי של מיטרה לעבודה בכיתה? אחרי הרצאתו הבנתי את זה. לפני 5 שנים, לימדתי באחת הכיתות בבית הספר, תלמידים בני 18-20, רמה קוגניטיבית בינונית-נמוכה (בית ספר חינוך מיוחד פיגור בינוני-עמוק). בדרכי לבית הספר באחד מהימים, אספתי כמה העתקים מעיתון יומי חינמי. לאחר מפגש בוקר חילקתי להם את העיתונים וזרקתי לחלל הכיתה את המילה: "אקטואליה".  עברנו על הכתבות בעיתון בניהן כתבות על החזרת גופות החיילים גולדווסר ורגב ז"ל ובמקביל כתבות על האולימפיאדה בבייג'ינג. 
התלמידים, שרובם לא החזיקו עיתון מימיהם, שאינם יודעים לקרוא (וגם לא יידעו), דרך תמונות, דרך מבטים של הדמויות מהעיתון. עם אותם התלמידים, התפתח דיון מעמיק על כל אחד ואחד מהנושאים. זה היה מאותם השיעורים שלא מתכננים מראש, שבאים מהתלמידים. הדיון התפתח מתוכם, הם למדו מושגים שלא השתמשו בהם קודם. משמעות שונה למילה "שלום", למילה "אבל". 
התלמידים, בדרכם המיוחדת, איתרו את המידע, עיבדו אותו ובכך הפנימו אותו. 
אז, לא ידעתי "לקרוא לילד בשמו" היום אני יודעת שהתבצעה שם "למידה משמעותית".

להרצאה המלאה: