‏הצגת רשומות עם תוויות שיתופיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיתופיות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 23 ביוני 2013

שיתוף שיתופיות ו____ אחרות....

הבוקר ניגשה אלי מזכירת בית הספר ובידה ההזמנות שעצבה למסיבות הסיום.
ההזמנות יפות מאוד, מושכות את העין ובלי להתבלבל ניתן לחשוב שעוצבו בחברת דפוס כלשהי.
החמאתי לה על העבודה הנהדרת ולפני שפניתי לדרכי היא עצרה אותי וציינה שבמהלך כל שנות עבודתי בבית הספר,
תמיד מצאתי את הזמן והמקום להציע עוד כלי ועוד דרך, עוד רעיון לחידוש.
אם בשליחת המיילים, אם בישיבות השונות וגם אם סתם גיליתי משהו חדש ומיד סיפרתי עליו.
ועצם עיצוב ההזמנות הוא יישום של כמה כלים יחד, שלמדה ממני.
דבריה הפתיעו אותי מאוד. 12 שנים ומעולם לא אמרה לי זאת?!?
ואז שאלה אותי שאלה: "למה את בעצם עושה את זה? מה יוצא לך מזה?"
הסברתי לה שעליה לשאול את השאלה ההפך: למה לי לשמור את הידע לעצמי, מה יוצא לי מזה?

אנו דנים לא פעם במהלך הלימודים על נושא השיתופיות על כל יתרונותיו וחסרונותיו. 
ולא פעם שיתפתי איזשהו כלי או איזשהו רעיון ומיד קיבלתי תגובות מסטודנטים נוספים שנתנו רעיון נוסף לשימוש בכלי מנקודת מבטם וכדומה ובכך יצרנו הבנייה משותפת של ידע. אפילו שהידע היה קיים רק אצלי קודם לכן, גם אני בסופו של דבר לומדת משהו חדש.
אני נותנת המון כוח ללמידת עמיתים, ולדעתי זוהי דרך נהדרת ללמידה ובניית רעיונות חדשים. לעיתים אף חשוב יותר משמיעת הרצאה או לחלופין שיעור פרונטלי בכיתה.
לדעתי, גם בכיתה, עם התלמידים שלנו, עלינו לתת משקל גדול מאוד על למידה בקבוצות הטרוגניות, ממנה ניתן להצמיח דברים נפלאים.
בכנס מיט"ל האחרון, ציינה ד"ר גילה קורץ את הבעייתיות בשיתופיות. אחת מהטענות הייתה כי איננו בטוחים שבסוף התהליך,
יש לכל תלמיד את הידע שצריך להיות לו. גילה הביאה כדוגמא את הבלוג של ענבל סמית (בוגרת המגמה) בו ענבל ציינה כי "הלמידה השיתופית יכולה בקלות להוביל לאי נטילת אחריות והישענות על חברי הקבוצה האחרים" ובעצם "מאפשרת 'זליגה' לבינוניות".
גם אני כמו ענבל וגילה, מסכימה כי על הלומד לקבל אחריות ללמידה עצמית וכי תפקידנו כמורים, לעזור לתלמיד בכך. 

אז מה "יוצא" לי מהשיתוף? הניצוץ, שהיה לי קודם לכן, עובר לאדם אחר. אותו אדם לוקח את הניצוץ לכיוון אחר. הדברים השונים שנוצרים מאותו כלי אחד פשוט ששותף, יוצרים עולם תוכן מיוחד. 
נתקלתי בעבר במשפט ברשת:
"אנו רוצים להדגיש משהו מעבר למסירה חד-צדדית: את החשיבות ההולכת וגדלה של הבנייה המשותפת, את האספקט המחזק הדדית של תקשורת - החלק שמעבר ל-"עכשיו שנינו יודעים עובדה שקודם לכן רק אחד מאיתנו ידע". כשמוחות משתפים פעולה, רעיונות חדשים נולדים."
ג'יי. סי. ר. ליקלידר {מתוך הספר "המחשב כאמצעי תקשורת"}

אגב, הקורס "למידה וחשיבה"- הגישה החברתית מאמינה כי האדם הינו בראש ובראשונה יצור חברתי  ולכן הלמידה בהתאם- שיתופית ומכוונת למטרות חברתיות.

                                                        

יום שבת, 27 באפריל 2013

ברוך בורא ה- web 2.0 או "איך חסכתי 100 שקלים"

לפני כחודשיים נשבר לי מסך הטלפון.. לאור המחיר הגבוה לתיקון (700 ש"ח) החלטתי לקחת מכשיר טלפון שהיה בבית (חתיכת ברזל) ולהתמודד איתו... שרדתי 11 ימים ו-4 שעות בדיוק ונאלצתי להיפרד מ- 700 ש"ח (אך זה נושא לפוסט אחר).

לפני יומיים נתקע לי הטלפון.. כל מה שניסיתי לא עזר. אתמול הכנסתי אותו לתיקון (כי לאור ניסיונות העבר הלא רחוק, אין מצב שאחזיק מעמד שוב בלי הגלקסי שלי). חזרתי לאחר חצי שעה והטכנאי אמר לי: "הטלפון שלך נדבק בווירוס קשה אני חייב לפרמט אותו". לקחתי את המכשיר הביתה כדי לנסות ולגבות איכשהוא נתונים חשובים ולחזור אליו עם הטלפון לפרמוט. הנזק: 100 ש"ח.
ניסיונות הגיבוי כשלו (שוב, מכשיר תקוע וחולה ווירוס קשה מאוד) אז מה יש לי להפסיד?
נכנסתי לאלוהי הרשת (google) וביצעתי חיפוש והנה לפני הוראות פרמוט הטלפון.
תוך חמש דקות עבודה, היה לפני טלפון תקין לחלוטין כולל עדכון הגירסא האחרונה.
לאחר מכן עוד חמש דקות של סידור הגדרות ה- SIM (הפעם תוך צפייה בסרטון ההוראות).
וכך חסכתי לי 100 ש"ח שכמעט ונזרקו להם לחינם.

הראש הפדגוגי מיד התחיל לעבוד. הרי זה דבר נפלא שניתן למצוא הכל (כמעט) ברשת, ודנו בזה לא פעם במהלך הלימודים.
התלמידים צמאים למידע, גם אם לא כולם מראים זאת. הם רוצים עצמאות. הם פורחים מתחושת המסוגלות- תנו לתלמיד לעשות את מה שאני עשיתי- הוא יהיה בעננים (יותר ממה שאני הייתי זה בטוח). האפשרות לעבור קורס שלם דרך האינטרנט... הכל נמצא ברשת... כמה נפלא השיתוף של web 2.0...

לא פעם אני שואלת את עצמי, האם המקום שלנו כמורים או אפילו כהורים לא מתערער אם כבר לא צריכים אותנו על מנת לקבל את המידע, כדי ללמוד עוד דבר או שניים? האם מקומנו הוא עצם היותנו מתווכים בין הידע הקיים ברשת לבין התלמידים? האם המטרה היא ללמד את התלמידים את הכלים להתמודד עם המידע הקיים? איפה עוברים פה הגבולות? הרי לא פעם אני שולחת את התלמידים/המורים שאני מדריכה/את הילדים הפרטיים שלי לחיפוש אחר המידע ברשת וגם אני בעצמי...

אני מניחה שגם בעולם בו השיתוף הוא עצום והמידע כולו חשוף המקום שלנו כמורים הוא התיווך, הקבלה, העצמת התלמיד, חיזוק תחושת המסוגלות...
השבוע נתקלתי במשפט חכם:
Photo: ‎קהילת מובילי חינוך בישראל מאחלת שבוע טוב ומלא בשיתופים ולמידה‎