‏הצגת רשומות עם תוויות ליאת אייל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ליאת אייל. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

הטמעת טכנולוגיה בבית הספר- למה כל כך קשה?

במסגרת הלימודים בקורס "הערכת טכנולוגיות מידע וידע" של ד"ר אייל ליאת, למדנו על מחקר פעולה.
מטלת סיום הקורס היא לכתוב "מיני" הצעת מחקר מסוג מחקר פעולה (את בעיית המחקר ושאלת המחקר הגשנו עוד קודם).

לא התלבטתי אפילו לרגע אחד, נושא המחקר היה ברור לי: "הטמעת פדגוגיה חדשנית בבית הספר".והשאלה ממנה נגזרו שאר השאלות: כיצד אוכל לרתום את כלל המורים בבית ספרי לאמץ את הפדגוגיה המתוקשבת שבית הספר מפתח בימים אלה? נושא המתסכל אותי מאוד בשנים האחרונות, והשנה בעיקר.


בשנה"ל הנוכחית תופעל בבית הספר תכנית תקשוב עירונית ובה יצויד בית הספר בטכנולוגיה מתקדמת ובסביבות למידה. מניסיוני בעבר, כרכזת התקשוב הבית ספרית, ישנו קושי לרתום את צוות בית הספר לאמץ את הטכנולוגיה לשירות הפדגוגיה שלהם. מחשבי התקשורת שהכנסנו לפני כמה שנים עם תוכנת התקשורת, מכשיר ה"אופטימיוזיק" שאני היחידה שהצלחתי להתחבר אליו ובשנה שעברה שהוכנסו האייפדים. חדר מחשבים עם מקרן, חדר קלינאיות תקשורת מאובזר בטכנולוגיה הכי חדישה. ובכל זאת יכולה לספור על יד אחת את האנשים שיש להם את הלהט לגעת בכל זה. 
כאשר התפניתי לכתוב את בעיית המחקר בהרחבה, הבנתי עד כמה התסכול שלי גדול. ובעיקר מכיון שאיני יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק הקושי. אני בטוחה שהמכשולים מורכבים מכמה סיבות:
  •      גיל הצוות.
  •     מיומנות הצוות- תפעול של ציוד. 
  •     ותק הצוות- דפוסי הוראה המושתתים היטב ולא מוכנים לשנותם.
  •     טכנופוביה- חשש ופחד מהטכנולוגיה.
  •     רמת המורכבות של אוכלוסיית בית הספר ההופכת לקשה משנה לשנה (פיגור בינוני-עמוק רב בעייתי).
  •     חוסר האמונה שהטכנולוגיה תתרום לתהליך הלמידה.
  •     המאמץ הרב הדרוש להכין חומרים (למרות שאת החומרים תמיד קיבלו ממני).


ולי, קשה לקבל את כל זה. מצד אחד מבינה את הפחד והחשש ומצד שני איני מבינה למה לא להפתח ולהתנסות וכך להווכח בתרומה? למה להתחבא מאחורי הפחד ומראש לפסול? והיו פעמים שהרגשתי שאני לבד! נלחמת בכולם. במקרים כאלה חשבתי להרים ידיים, אך אני לא טיפוס כזה. אני מיד חושבת על הצרכנים הכי חשובים והם התלמידים המדהימים שלנו. תמיד ניסיתי לעבוד עם בודדים, להדביק אותם בלהט העבודה. ושיעשו מעבר להפעלת מצגת או סרטון יוטיוב.


תוך כתיבת העבודה הבנתי עד כמה אני רוצה להמשיך איתה מעבר. אמנם עבודת הסמינריון שלי בתהליכי כתיבה (והיא איננה מסוג מחקר פעולה), אך הנושא חשוב לי מאוד ובמהלך הכתיבה הבחנתי שאיני כותבת עוד למען מטלת הסיום אלא למען יישום בשטח. תכנון הזמנים המדוקדק בהתאם למערך העבודה השוטף בבית הספר, הכנת הקרקע עוד בסוף שנה שעברה (מבלי לשים לב). 


אולי עצם כניסת תכנית התקשוב העירונית לבית ספרנו והפיכת בית הספר שלנו לפיילוט בחינוך המיוחד יחייב את המורים לעבור לפדגוגיה קצת אחרת, לא רק טיפולית. למרות שכשהדברים "מונחתים מלמעלה" ההתנגדות היא קשה יותר אצלנו (מניסיון). 


חייבת להמשיך עם זה הלאה! רוצה להמשיך עם זה הלאה! 

יום שני, 8 ביולי 2013

טכנולוגיה?!?

הנסיך הקטן שלי, אוטוטו בן ארבע... אלוף טכנולוגי. מגיל שנה מתפעל כל מכשיר טאצ' שעובר בידיו. 
לפני גיל 3 נגע לראשונה באייפד של אחי ומאז מרגיש כאילו כל העולם אצלו בקצות האצבעות.
מגיל קטן הייתה לו משיכה למספרים, לספרות, כמויות.. ובמילים אחרות- מוכנות לחשבון!
מאז שהאייפד בידיו, הוא מגיע ליכולות מדהימות לגילו בזיהוי ספרות, התאמת כמויות, השוואה, ספירה מנייה ועוד.
אבל... דבר אחד הפריע לו בעיקר לאחרונה: "אמא אני מתבלבל בלספור אחורה".
ולזה.. לא קיבל מענה באף לא אחת מהאפליקציות הנמצאות באייפד.
בסוף השבוע האחרון, לאחר ארוחה משפחתית אצל הוריי, לקח שקית עם פאזל רצפה גדול שאותו תכננו להעביר הלאה. הפאזל מורכב מ- 10 חלקים ועליהם הספרות 0-9.
נועם הרכיב את הפאזל מהקטן לגדול והחל ללכת על החלקים ולשיים בקול רם את הספרות עליהם דורך. כשהגיע ל- 9, חזר חזרה והמשיך לשיים את הספרות- אחורה!
קריאה של התלהבות נשמעה ממנו: "אמא, הצלחתי לספור אחורה..בואי מהר".
הוא התיישב עלי  וביקש שאכסה לו את העיניים.. הוא ספר אחורה... בלי להתבלבל...
לאחר מכן הוציא את הספרות מהמסגרת, וסידר אותן לבד מהסוף להתחלה...
מה שלא הצליחה הטכנולוגיה- הצליחה הלמידה "דרך הרגליים"- ההתנסות האישית שלו... והכל בא ממנו, בלי הכוונה של מבוגר או בקשה.. למד דרך משחק. 
רק שהוא לא ידע, שיש לו אמא שאוהבת לתעד... ובלי ששם לב-תיעוד בתמונות

עוד בסימסטר הראשון, בשיעור הראשון עלו השאלות: "מה הערך המוסף של הטכנולוגיה?", "מה תרומת הטכנולוגיה לפדגוגיה?", "מה הנכון: הפדגוגיה בשירות הטכנולוגיה או הטכנולוגיה בשרות הפדגוגיה?" ...
מאז, אין קורס שבו אנו לא מעלים את הנושאים ודנים בהם.

גם היום, בשני קורסים שונים: "עקרונות בפיתוח סביבות למידה" של ד"ר אתי כוכבי (בו דיברנו על הערך המוסף של הלוח האינטראקטיבי על הלמידה הפרונטלית וה"מיושנת") ו"הערכת טכנולוגיות מידע וידע" של ד"ר ליאת אייל (בו דיברנו על הערך המוסף של סרטונים ללמידה). בשני השיעורים היום הוסכם על פי רוב כי הטכנולוגיה (על כל גווניה ומכשיריה) תורמת חד משמעית להישגים, לריכוז, מוטיבציה... אך בשני השיעורים הוסכם: הטכנולוגיה לא על חשבון הפדגוגיה!!! לא על חשבון ההתנסות!!! 
בשיעור של ד"ר ליאת אייל אף הוצג בפנינו חרוט ההתנסות של Dale. בחרוט זה דרך הלימוד הנמצאת בחלק העליון היא הדרך שאותה שוכחים הכי מהר (הצגת טקסט). ובחלק התחתון זו הדרך שבה זוכרים טוב יותר- התנסות חווייתית ישירה  (direct purposeful experience). כאשר המטרה היא לראות ילדים שלומדים בכוחות עצמם, צריכים לחפש את המידע בעצמם ולהתנסות כמה שיותר.


ההתנסות היא למידה דרך עשייה  היא משפרת את כישורי הלמידה וההתבוננות העצמית.
וכפי שראינו בסיפור של נועם, ההתנסות  ורק ההתנסות (ונדרשה פעם אחת בלבד) היא זו שגרמה לו לחוויית ההצלחה. בזכותה, שלא במודע, הוא פתר את הבלבול שהיה בו.

אז כמובן שהטכנולוגיה לא תחליף את הפדגוגיה ונכון שכדי לדעת את השלבים מהזחל לפרפר לא נסתפק רק בתרשים. אבל מאידך, אף מחשב או לוח אינטראקטיבי, או אפליקציה לא יכולים לתת את המענה של ההתנסות המלאה של התלמיד בלמידה. הלמידה היא מיטבית יותר!! ובזה אי ויכוח!!
וכמובן שאף טכנולוגיה לא תוכל להביא לחיוך ואושר כזה (למעט הטכנולוגיה איתה צילמו אותנו):